כללישלב האירוסין

למה כדאי להתחתן- הערך שבמחויביות

דוגמה טובה למחשבות שעוברות לאנשים בראש היא הפוסט הבא:

"אם אני רוצה להיות עם גבר והוא איתי, למה אנחנו לא יכולים פשוט להסכים להיות ביחד וזהו? למה כל הנדרים, הטבעות, הסטיגמה, מעורבות הממשלה והכללים קשים? נישואין הם עסק. זה כבר לא עניין של אהבה או חיבור רגשי … זה יותר נוגע בהרגשה כאילו את מכריזה "בעלות" על אדם אחר."

במילים אחרות מדוע לא די בלאהוב? למה אנשים צריכים את התחייבויות הזו מול בן/בת הזוג, אלוהים, המדינה, המשפחה, חברים, הקהילה, וכן הלאה?

זו בהחלט שאלה טובה מאוד, אז בואו נבחן אותה יותר לעומק אם כן.

למחויבות יש שני היבטים, אחד שלילי ואחד חיובי. הפוסט שצוטט פה המתמקד באילוצים ובכללים.

זהו היבט "עסקי" או חוזי של הנישואין, חוקי "עשה ואל תעשה ", אשר בדרך כלל מובילים אותנו לתוך כל כך הרבה בעיות כאשר אנו מבינים את החוקים וההתחייבות שהצהרנו, אך מחליטים "בכל זאת נעשה".

אבל יש היבט חיובי שאינו זוכה לתשומת לב רבה מדי, שמסביר מדוע אנשים נכנסים מרצונם להתחייבויות כמו נישואין: זוהי דרך להביע את אהבתכם ומסירותכם לאדם אחר. לא הדרך היחידה, כמובן, אלא דרך מבוססת היטב ובעיקר הצהרתית.

שני היבטי המחויבות הללו, במידה רבה, אינם ניתנים להפרדה: ההצהרה הציבורית על מסירות תהיה ריקה מתוכן, ללא ההבטחה שבה. העובדה שבטקס חתונה, זוג עומד מול האנשים המשמעותיים ביותר בחייהם ומבטיחים לאהוב אחד את השני, לתמוך אחד בשני, ולהיות נאמנים זה לזה, זה מה שנותן להצהרה פומבית הזו את כוחה. זה גם הסיבה שהלב נשבר לנו, במיוחד לאלו שהיו נוכחים בחתונה, כאשר הנדרים הללו מופרים (גם אם מסיבה טובה). וניתן להניח בבטחה כי איש לא יבטיח הבטחות כאלה אם אין בכוונתו או כונתה להראות לאדם האחר את מסירותו; אנחנו רק לעתים נדירות מתחייבים למשהו ללא שום סיבה. במקום זאת, ההתחייבויות הן ביטוי של אהבה ומסירות.

עכשיו, זה לא מפתיע שפעמים רבות אנחנו רואים תהליך שבו הדגש על ההיבט החיובי של מחויבות הנישואין הוא חזק בהתחלה, ועם הזמן הדגש עובר להיות שלילי. הרבה זוגות לוקחים את אהבתם ההדדית ואת מסירותם אחד לשניה כמובן מאליו. התשוקה והתאוה, דועכות, והכללים והאילוצים של חיים זוגיים מקבלים את מרכז הבמה – וכללים ואילוצים אלה בסופו של דבר נראים לנו יותר ויותר לא הוגנים ביחס למחוייבות שלנו.

זה המקום שבו הסיבות למחויבות נכנסות לתמונה. כאשר זוג מכריז לראשונה על אהבתם ומסירותם זה לזה, ועושה את המחויבות הזאת, זה בא מלבם – הם באמת רוצים, ומתכוונים, לעמוד בהבטחות האלה מרצון כביטוי לאהבתם. כלומר, מקור ההתחייבות הוא פנימי.

אפילו במהלך טקס החתונה, זה לא באמת נראה כאילו הרב, בית המשפט או אלביס, כובל את בני הזוג עם הנדרים אחד לשני- הם רוצים לעשות את זה. כאשר המחויבות היא מרצון, ההיבט החיובי מקבל את כל הדגש, וההביט השלילי בקושי נראה חשוב. אחרי הכל, למה לי בכלל לנטוש, להתעלם, או לא להיות נאמן לאדם המדהים הזה שבו אני מאוהב/ת לחלוטין?

ביסודו של דבר, אם התחייבויות כמו נישואין נעשות מתוך רצון חופשי- הן לא ייראו כמו התחייבויות בכלל.

זה לא אומר מצד שני, שזנחנו את הרעיון של המושג  "התחייבות", ומה המשמעות שלה. אבל כאשר אנו מתחילים לחשוב על ההתחייבויות שלנו רק בהתחייבויות, ולא לראות את הסיבה שאנחנו עשינו אותם, אז מתחילות הצרות.

אז אל תשכחו כי:

  • מוסד הנישואין לפעמים עובד כמו "מגן" סביב מערכת היחסים שלך, המסייע לשמור על הקשר שלך כאשר יש מכשולים בדרך – נישואים נותנים לזוגות תחושה של ביטחון ושהם יישארו יחד לא משנה מה.
  • נישואים נותנים לכם את התחושה (הנכונה) שאתם חלק מצוות.
  • נישואין נותנים לכם את התחושה שמצאתם את מערכת היחיסים הנכונה לכם, ושתהיה איתכם לכל החיים
  • נישואים נותנים לבן/בת הזוג שלכם תחושה עד כמה הם חשובים לכם
  • לזוגות נישואים יש יותר הטבות מס. לא שזו סיבה מספיק טובה בזכות עצמה להתחתן…
  • זוגות נשואים, בשורה התחתונה, מקיימים יותר יחסי מין מרווקים ורווקות.
  • ילדים של זוגות נשואים, בדרך כלל גדלים בסביבה יציבה יותר
  • והסיבה אולי החשובה מכל- זוגות נשואים חיים יותר.

 

אז שתהיה לכם מערכת יחסים אוהבת, תומכת, מכילה וממלאת, והעיקר שתאהבו.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

כתיבת תגובה